משנה תורה, מצוות לא תעשה קס״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

161 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר כהן גדול מליקח אלמנה. והוא אמרו אלמנה וגרושה וגו'. ואולם כפל האזהרה על כהן גדול בגרושה וחללה זונה בעבור הענין הכתוב בקידושין דף ע"ז, והוא כי כשיקרה שתהיה אשה אחת אלמנה גרושה וחללה זונה ובא עליה כהן גדול לוקה ארבע ואם כהן הדיוט לוקה שלש. ושם אמרו אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהם כסדר חייב על כל אחת ואחת ובארו שהוא באשה אחת, וענין אמרו כסדר שיהיו בה אלו הענינים על סדר הפסוק שתהיה תחלה אלמנה ואחר כך גרושה עוד תהיה אחר זה חללה ואחר כך זונה. ואולם הוצרכנו לזה בעבור היותה אשה אחת ובבעילה אחת שנרצה שנחייבהו על ארבע מלקיות, והשרש אצלנו אין איסור חל על איסור אם לא שיהיה איסור כולל או שיהיה איסור מוסיף או איסור בת אחת כמו שבארנו במקומות מכריתות בפירושנו וכשיהיו על הסדר הזה יהיה בכלם איסור מוסיף כמו שהתבאר שם. אבל כשיהיו נשים רבות כגון שבא על אלמנה ועל אשה אחרת חללה ועל אשה אחרת גרושה ועל אשה אחרת זונה אין ספק שלוקה על כל אחת ואחת. ואפשר שתקשה ותאמר אחר שהשרש אצלנו שאין לוקין על לאו שבכללות לאיזה דרך יהיה לוקה על כל אחת ואחת ובאה האזהרה מהם בכלן בלשון אחד, דע כי על זה הענין נכפלה האזהרה על כהן גדול בגרושה זונה חללה כדי שילמדנו שדינו בהן כדין כהן הדיוט מלקות על כל אחת ואחת, ואמנם נתחייב כהן הדיוט מלקות על כל אחת ואחת בעבור שנפרדה אחת מהן בלאו אחד והיו כלם לחלק. והוא אמרו ואשה גרושה מאישה לא יקחו, ואחר שנפרדה הגרושה בלאו הוא לוקה על הגרושה בפני עצמה, וזהו ענין אמרם בגמרא קדושין שם ע"ב כשם שחלוקה גרושה מחללה וזונה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול, ושם התבאר כי בהיות הנשים גופין מוחלקין לוקה על כל אחת ואחת בין שיהיה על הסדר בין שלא יהיה על הסדר. הנה כבר התבאר לך כי האזהרה מכל אחד מהן מצוה בפני עצמה ולפיכך לוקה על כל אחת ושם התבאר שכהן הדיוט אינו חייב מלקות על אחת מהן עד שיקח ויבעול, והם אמרו בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מה טעם קאמר מה טעם לא יקח משום לא יחלל. וכבר התבארו משפטי מצוה זו רוצה לומר ארבע מצות אלו על השלמות ביבמות וקדושין. שם, שם:

161 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יִשָּׂא כֹּהֵן גָּדוֹל אַלְמָנָה – שֶׁלֹּא יִשָּׂא כֹּהֵן גָּדוֹל לְבַד אַלְמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא יד אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח. וְלֹא הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לַחְזֹר אִסּוּר גְּרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁדֶּרֶךְ כְּלָל נֶאֶסְרוּ עַל כָּל כֹּהֵן, וְהוּא רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים, וְעַל כֵּן פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין עז א, כִּי לְלַמֵּד לָנוּ עִנְיָן זֶה, בָּא כֶּפֶל הָאַזְהָרָה בִּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא קִדּוּשִׁין שם, שֶׁבָּא לְלַמֵּד, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּקְרֶה שֶׁיִּהְיוּ כָּל אִסּוּרִין אֵלּוּ בְּאִשָּׁה אַחַת כַּסֵּדֶר הַזֶּה שֶׁבַּתְּחִלָּה תִּתְאַלְמֵן וְאַחַר כָּךְ תִּתְגָּרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ תִּתְחַלֵּל וְאַחַר כָּךְ תֵּעָשֶׂה זוֹנָה, וּבָא עָלֶיהָ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחַיָּב עַל בִּיאָה אַחַת אַרְבַּע מַלְקוּיוֹת, וְהוּא שֶׁהֻזְהַר בְּאַרְבָּעָה לָאוִין, וְאִם בָּא עָלֶיהָ כֹּהֵן הֶדְיוֹט לוֹקֶה שָׁלֹשׁ. וְהַטַּעַם שֶׁיִּתְחַיְּבוּ עָלֶיהָ הַרְבֵּה מַלְקוּיוֹת כְּשֶׁהִיא כַּסֵּדֶר הַזֶּה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בְּעִנְיָן זֶה אִסּוּר מוֹסִיף, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה רסח סָמוּךְ בְּמִצְוַת אִסּוּר גְּרוּשָׁה לְכֹהֵן, שֶׁאֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה אִסּוּר מוֹסִיף אוֹ אִסּוּר כּוֹלֵל אוֹ אִסּוּר בְּבַת אַחַת, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבָּאֵר בְּמַסֶּכֶת כְּרֵתוֹת יד, ב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁאִם בָּעַל אַרְבַּע נָשִׁים וְאַחַת מֵהֶן אַלְמָנָה וְאַחַת גְּרוּשָׁה וְאַחַת חֲלָלָה וְאַחַת זוֹנָה, וְהֻתְּרָה עַל כֻּלָּן שֶׁחַיָּב אַרְבַּע מַלְקוּיוֹת, בֵּין שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ כַּסֵּדֶר אוֹ שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, הוֹאִיל וְהֵן גּוּפִין מֻחְלָקִין. וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר וְאֵיךְ יִלְקֶה הַרְבֵּה מַלְקוּיוֹת בֵּין בְּאִשָּׁה אַחַת בֵּין בְּהַרְבֵּה, וְהָא קַיְמָא לַן אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת, שֶׁהֲרֵי זֶה לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת הוּא, שֶׁהֲרֵי בְּכֻלָּן בָּאָה הַמְּנִיעָה בְּלָאו אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה מצוה ז לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. הַתְּשׁוּבָה דַּע שֶׁכְּבָר בֵּאֲרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עִנְיָן זֶה, וְזֶהוּ אָמְרָם בַּגְּמָרָא קִדּוּשִׁין עז, ב בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ, שֶׁמִּפְּנֵי כֵן נִפְרְדָה הַגְּרוּשָׁה בְּלָאו, לְלַמֵּד שֶׁמַּלְקִין עַל הַגְּרוּשָׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּכְמוֹ שֶׁמַּלְקִין עַל הַגְּרוּשָׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כָּךְ מַלְקִין עַל הַחֲלָלָה וְעַל הַזּוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְאָמְרוּ שָׁם כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקָה גְּרוּשָׁה וַחֲלָלָה וְזוֹנָה בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט כָּךְ חֲלוּקָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וּלְלַמֵּד דְּבָרִים אֵלּוּ נִכְפְּלָה הַמְּנִיעָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּנִשּׂוּאֵי הָאַלְמָנָה מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת, כְּעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פסחים קיב, א, שֶׁבָּחוּר שֶׁנָּשָׂא הָאַלְמָנָה שָׁלֹשׁ דֵּעוֹת יֵשׁ בַּמִּטָּה וכו'. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות נט, א שֶׁאַלְמָנָה הִיא נִקְרֵאת אֲפִלּוּ מִן הָאֵרוּסִין, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו אֲפִלּוּ מִן הָאֵרוּסִין, הֲרֵי זֶה לֹא יְיַבֵּם אֶלָּא חוֹלֵץ. הָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת סְפֵק קִדּוּשִׁין וּמֵת אֲרוּסָהּ הֲרֵי זוֹ סְפֵק אַלְמָנָה וַאֲסוּרָה, שֶׁכָּל סָפֵק בִּדְאוֹרָיְתָא אָסוּר הוּא מִן הַתּוֹרָה, וְעַל כֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכָל מָקוֹם, שֶׁסְּפֵקָא דְּאוֹרָיְתָא, לְחֻמְרָא. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בִּיבָמוֹת וְקִדּוּשִׁין. וְכֹהֵן גָּדוֹל הָעוֹבֵר עַל זֶה וְקִדֵּשׁ אַלְמָנָה וּבְעָלָהּ לוֹקֶה שְׁתֵּי מַלְקוּיוֹת: אַחַת, מִשּׁוּם אַלְמָנָה לֹא יִקָּח, וְאַחַת מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, שֶׁהוּא לָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב אוֹתוֹ בְּסָמוּךְ מצוה רעד, אֲבָל קִדֵּשׁ אוֹתָהּ וְלֹא בְּעָלָהּ אַחַר כָּךְ אֵינוֹ לוֹקֶה כְּלָל וַאֲפִילּוּ מִשּׁוּם לֹא יִקָּח, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּקִדּוּשִׁין עח, א בָּעַל לוֹקֶה, לֹא בָּעַל אֵינוֹ לוֹקֶה, דְּמָה טַעַם קָאָמַר לֹא יִקָּח? מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל. אֲבָל בָּעַל הָאַלְמָנָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִדְּשָׁהּ לוֹקֶה אַחַת מִשּׁוּם לָאו דְּלֹא יְחַלֵּל שֶׁהֲרֵי חִלְּלָהּ לָאַלְמָנָה וַעֲשָׂאָהּ זוֹנָה, וְהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יְחַלֵּל כְּשֵׁרִים, דְּבִכְלַל לָאו דְּלֹא יְחַלֵּל מַשְׁמַע, שֶׁכֵּן פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם וְלֹא יְחַלֵּל לֹא לָהּ וְלֹא זַרְעוֹ, וְכֵן אָמְרוּ שָׁם בְּקִדּוּשִׁין וּמוֹדֶה רָבָא בְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁאִם בָּעַל וְלֹא קִדֵּשׁ לוֹקֶה, מַאי טַעְמָא? וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ אֲמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי חִלֵּל, כְּלוֹמַר דְּבִכְלַל וְלֹא יְחַלֵּל מַשְׁמַע דְּלֹא יְחַלֵּל כְּשֵׁרִים וְלֹא זַרְעוֹ.

1 שלא ייקח כוהן גדול אלמנה, שנאמר "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח" ויקרא כא,יד.